מסעות קומים

לינקים מסעות קודמים
(הלינקים מובילים לפוסט הראשון במסע. כדי להתקדם לפוסט הבא לחץ/לחצי על החץ האדום הימני בסוף הפוסט)

חוצה אירופה 2014 - מאמסטרדם לרומא במאה יום
פמיר היי ווי 2015 - חוצה קירגיזסטן (פורסם בבייקפאנל)
טראנס אמריקה 2016 - מאסטוריה, אורגון לניו יורק סיטי
הדרך לאיסטנבול 2017 - מסע בארצות הבלקן, מוינה לאיסטנבול
אל לב המאפליה 2018 - סובב קמבודיה ודרום תיאלנד
חלומות של אחרים 2018 - מסע חוצה אלפים מטורינו לפריז
יונייטד קינגדום 2019 - מסביב לאיים הבריטיים


יום שלישי, 1 באוגוסט 2017

באד אנד ברקפסט גורדנה

ככל שאני מתרחק מזגרב אני יודע שאני על המסלול הנכון. זהו הכביש הישן שבין זגרב לספליט, שהן שתי הערים הגדולות במדינה. בשנים האחרונות נבנה כביש אגרה רב מסלולי משוכלל והתנועה הכבדה עברה לשם, והכביש הישן הפך לדרך מטיילים יפה ונעימה. נראה שהמהלך הזה די טרי והכביש עוד לא הסתאב והפך למלכודת תיירים דוחה. התנועה דלילה ומורכבת מאופנוענים עמוסי ציוד, קרוואנים שנוסעים אל הקמפינגים שבחוף, ויש גם לא מעט מכוניות עם אופני הרים על הגג, כנראה בדרך למונטנגרו. ואני, הטורר היחידי בשטח. לא פגשתי עוד אחד כמוני מאז ברטיסלבה.

אתמול פגשתי לראשונה את יורו וולו 8, "שביל הים התיכון" שעובר באותו כביש, ואני עליו עכשיו למאות הקילומטרים הבאים. שלשום הייתי בקפה-באר שיש לו חדרים בעלית הגג, 20 יורו, ואתמול בעוד אחד, 24 יורו כולל ברקפסט. המקומות האלה מנוהלים בדרך כלל ע"י אישה, שעושה הכל בזריזות ויעילות שלא יאומנו, וגם יודעות לדבר ולהתלוצץ עם כל אורח בשלוש שפות. אני מעריץ אותן. לפעמים, כשאחרון הלקוחות כבר הלך והמדאם מרשה לעצמה להדליק סיגריה ולהתרווח עם רגליים על השולחן, אני מצליח לקשור איתה שיחה קטנה.

היום היה יום ארוך באזור לא מיושב, ולקראת אחה"צ איתרתי עיר קטנה על המפה, הראשונה זה 70 קלומטר, והייתי בטוח שאמצא שם מקום לינה. אבל הגעתי לעיירה חצי נטושה ובלי שום מלון או משהו דומה. כבר חשבתי שאעלץ להתמקם שוב ביער, אבל כשאני חולף על פני הבתים האחרונים, מאחד הבתים יוצאת אישה מחייכת. זה חיוך וולקאם, אני אומר לעצמי. עושה לה סימן מרחוק "יש מצב לחדר ללילה?" עושה לי "בוא".
נעים מאוד - מושיטה יד ללחיצה - דנה בד אנד ברקפסט, קוראים לי גורדנה. ישר ידעתי שהפעם נפלתי על משהו טוב.

מגיע בעלה של גורדנה, בוריס, עם כובע מלחים על הראש, טיפוס חביב ביותר, ואומר לי "תיזהר, אנחנו לא לבד פה, יש עוד אורחים. אוסטרים. תתארגן, תתקלח, ואתה מוזמן לסוכת הקיץ שלנו לוולקאם דרינק." גורדנה מסבירה שפעם הוא עבד על ספינה למשך שלושה חודשים לפני שהפך לפועל רכבת לשלושים שנה, לכן הוא מתנהג ככה.

בסוכת הקיץ (המקסימה - מיותר לציין) האוסטרים, שהם מטפסי הרים, והפליגו בתיאורים מסמרי שיער על החיים בין שמים וארץ, ואני נענתי בסיפורי מסעות אופניים, ובוריס סיפק בירות ובדיחות מלחים וגורדנה ציינה שמדובר בפועל רכבת... ואז הוציאו לי את ספר האורחים. אתה ישראלי, אומרת גורדנה, תכתוב בעברית. איך את יודעת? כי ראיתי שריפרפת על כל הדפים ואת הדף בעברית קראת. וואלה, חוכמת מכשפות יש לך! אמרה הבירה שבראש שלי.

לא יודע איך מצאתי את הדרך לחדר שלי, שהוא, כרגיל, בעליית הגג...

תראו את העמק היפה הזה

הרכס שאני הולך לחצות מחר



הנוף הנשקף מחלוני

גורדנה בוריס והאוסטרים בבקתת הקיץ

5 תגובות:

  1. שאלה, עשיתי עם בני את הקמינו באופניים, אולם אחר שבוע וחצי לא יכלנו לשבת על הכסא של האופניים , ריפודים כמעט ולא שיפרו, איך אתה מתגבר על הבעיה הזאת? :-)

    השבמחק
  2. עניין של זמן ואימון. אם זו בעיה של שפשפת, משחת חיטולים של תינוקות עוזרת. יתכן שצריך להחליף אוכף, יש צורות ומידות שונות. לי יש אוכף Brooks, שעשוי מעור ומקבל את צורת הישבן עם הזמן.

    השבמחק
    תשובות
    1. מאיפה אתה יודע מה קורה לתחת אחרי שבוע וחצי בקמינו ? ��

      מחק
  3. תענוג לקרוא, רואים שכבר נכנסת לזון..

    השבמחק
  4. אחלה סיפורים. תבלה יפה.

    השבמחק