השרב נמשך כבר כמה ימים. כל יום אני אומר אולי מחר אני אנוח כי אי אפשר לרכוב בחום הזה, אבל כל בוקר, כשנדמה שטיפה יותר קריר, אני מתפתה, כי אני מת להגיע כבר לספליט, ששם יש לי תוכניות גדולות.
כך גם היום יצאתי אל התופת מקמפ חמוד בעיירה יפהפיה שבשביל מה לי לזוז משם ביכלל, והעליות התמשכו והתמשכו, והשמש יקדה ללא רחמים. בשלב מסויים, על אף שהעליה לא הייתה בשיפוע נוראי, התחלתי לדחוף ברגל. קורה. אממה? לא מצליח לדחוף! אין כוח! מוצא איזה צילו של צל ונח כמה דקות, עולה על האופניים - לא הולך. יורד וממשיך בדחיפה - גם לא הולך. מה קורה? מביט בסמרטפון ליראות כמה עליה עוד יש, מסיר את המשקפיים כדי לראות יותר טוב - מטושטש! יכול להיות שהמסך יצא מפוקוס? יש בכלל דבר כזה?
כששלפתי את הבקבוק ראיתי שגמרתי את כל המים. מה עושים? אני פה בכביש שומם, פעם בשעה עוברת מכונית ושום ישוב לא נראה באופק. מצאתי איזה בודקה ונמרחתי על הרצפה כמו פגר. לא זוכר שהשתנתי בכלל מהבוקר. פתאום עולה בדעתי שאני מתייבש, או חוטף מכת שמש, או שניהם. זכרתי שהייתה לי עגבניה, ועגבניה זה מים. אכלתי אותה עם הרבה מלח, וזה אושש אותי קצת.
עכשיו ראיתי שכמה מאות מטרים קדימה יש בית שמהארובה שלו עולה עשן. מה קורה איתם אלה, עכשיו הדליקו את האח? קר להם או מה? הינה באו ההזיות, אני אומר לעצמי. זהו אני גוסס. התחלתי לדחוף לעבר הבית, כי אם יש עשן בארובה, יש אנשים, ואם יש אנשים יש מים. מה שבטוח התחלתי להתארגן לתפילה - לזכור בראש את כל האלוהימים שאני מכיר, אולי אחד מהם יהיה בן אדם ויעזור, ולא יזיק אם אזכיר גם כמה קדושים, מאמה טרזה, באבא סאלי, רנטגן, כאלה.
אני מגיע מול הבית, ויש מכוניות חונות בחזית, והעשן עולה בכלל מביתן קטן בחצר. מציץ פנימה - אנשים לבושים יפה יושבים סביב שולחנות ערוכים, ואני, כולי סמרטוט מסריח ונוטף. לא נעים, התיישבתי בחוץ. יצאה מלצרית זקנה עם פרצוף של 'מה זה בא לי עכשיו' ואף מילה אנגלית. עשיתי לה עם היד 'מים, ותביאי גם קפה על הדרך'. עשתה לי 'לא מבינה'. הביאה תפריט בקרואטית, לא מבין כלום. עשתה לי 'בוא אחרי'. הולכים לביתן בחצר שם שני כבשים מסתובבות להן על שיפוד בכיף. אמרתי סבבה, תביאי, וטפחתי על התחת בהדגשה. בזה הרגע צילו של חיוך עלה על הפנים הזקנות - הבנה התחילה להתרקם... עשתה 'כמה?' עשיתי 'חצי קילו'.
על הסלט הלחם והבירה כבר לא היינו צריכים להכביר מילים, הם באו לבד. לא כדאי שאני אפרט כמה טעים זה היה כי אני ממש לא אובייקטיבי, וגם לא בטוח שבהכרה מלאה. אבל השארתי טיפ מכובד ביותר. מגיע.
יש לך הזיות טובות
השבמחק