מסעות קומים

לינקים מסעות קודמים
(הלינקים מובילים לפוסט הראשון במסע. כדי להתקדם לפוסט הבא לחץ/לחצי על החץ האדום הימני בסוף הפוסט)

חוצה אירופה 2014 - מאמסטרדם לרומא במאה יום
פמיר היי ווי 2015 - חוצה קירגיזסטן (פורסם בבייקפאנל)
טראנס אמריקה 2016 - מאסטוריה, אורגון לניו יורק סיטי
הדרך לאיסטנבול 2017 - מסע בארצות הבלקן, מוינה לאיסטנבול
אל לב המאפליה 2018 - סובב קמבודיה ודרום תיאלנד
חלומות של אחרים 2018 - מסע חוצה אלפים מטורינו לפריז
יונייטד קינגדום 2019 - מסביב לאיים הבריטיים


יום שלישי, 5 בספטמבר 2017

החופים של מקדוניה

מהרגע שעליתי על האופניים ועזבתי את סלוניקי, המצב השתפר. נותרו לי כ 600 ק"מ עד איסטנבול, ויצאתי לדרך נחוש ונמרץ. על פי המפה, הקטע שלפני הוא התעלומה הגדולה של המסע. יוון כאילו נמוגה אל גבול טורקיה. פחות ופחות ישובים, פחות כבישים ודרכים, מעט מאוד אייקונים של מלונות או קמפים. גם הטופוגרפיה מסובכת ולא לגמרי מובנת לי. עשרות מפרצים ומפרצונים מופרדים ע"י צוקים גבוהים או נמוכים, ועם כפרים קטנטנים שלפחות על פי המפה אין בהם כלום. הרצועה שסביב הגבול, משהו כמו 50-70 ק"מ מכל צד, נראית שוממה לגמרי, ורק כביש אחד חוצה את הגבול באיזור החוף.

יצאתי מסלוניקי ישירות מזרחה והקילומטרים זרמו. אין ספק שהמנוחה עשתה לי טוב. לאחר כמאה קילומטרים מול רוח נגדית קשה נחתתי במפרץ הנגדי ממש באור אחרון, והגעתי אל קמפ יפה, שממוקם בשולי כפר דייגים שהפך לעיירת נופש, על חוף חולי רחב וריק מאופק עד אופק שמעלה על הדעת את סיני. רק בבוקר ראיתי באמת כמה יפה המקום - והחלטתי להשאר. יום של בטלה, כביסה, שחיה, ועוד בטלה...

חופי מקדוניה נהדרים. הנופים לא בדיוק דרמטיים, אלא יש בהם יופי שקט, נעים לעין, רגוע ושליו, עם כפרים קטנטנים על חופי זהב חוליים ורחבים, וריקים לגמרי. כל כמה דקות, תוך כדי רכיבה אני פוזל אל החוף וכמעט מתפתה להקים את האוהל כאן, בדיוק פה, ולהתנחל עד סוף הדורות. יש גם אתרים ארכיאולוגים מעניינים בדרך, שרידי מבצרים ומגדלים, וליידם שלטי הסבר. אני עוצר, קורא, לוקח ת'זמן. אתמול, לאחר 70 קילומטרים של נחת (ירד גשם אבל לא הפריע לי) הגעתי שוב לקמפ, אולי היפה ביותר עד כה (אם יש בכלל דבר כזה), מול אי קטן שצצץ מהים בדיוק מימול, ואז, כשהשמים מעוננים והכל אפור, בדיוק ברגע השקיעה נקרע חור בעננים, והאי, רק האי, לרגע אחד, נצבע בזהב על רקע האפור שמסביב... עמדתי על נחול מהופנט. ממש התגלות... (מקווה שמצלמת הסמרטפון הצליחה עם זה).

הבוקר יצאתי קצת בעצלתיים. המסע הזה לא מפסיק להפתיע. יוון מהממת. משכן האלים. גם אני אם הייתי אל הייתי גר פה. לפעמים קשה לי להכיל הכל. זה כמעט גדול עליי. לכן אני רושם באובססיביות, שלא לשכוח. שיהיו לי עדים. אתם העדים שלי.

לא חלפו 20 קילומטר עברתי איזה אוכף בין מפרצים, ונפלתי, שוב בהפתעה גמורה, על העיר קבלה (Kavala). אגדה. מה אגיד ולא אמרתי? יפה, מקסימה? מפרץ יפה, בדיוק בגודל שהעין מקיפה במבט אחד, והעיר, כמו תכשיט, נוזלת מההרים אל הים, על הצוק חומה ומבצר, ואליו מובילה אמת מים גבוהה מאוד מהמושלמות שראיתי. ממש נעצרה נשימתי ואני לא צוחק. וגם נמל קיבלתי לפצות אותי על סלוניקי, נמל דייגים חי, ערני, ציורי כמו שרק נמל דייגים יכול להיות.

הסתובבתי בעיר כל היום ולעת ערב התקדמתי למפרץ הבא שבו מסומן קמפ. אז זהו, שהקמפ תפוס כולו ע"י אגודת ה"גולדווינג", האופנוע המוגזם הזה שנראה כמו אוטובוס עם בגז' של רכבת ואורות של משאית? זה. מאות כאלה. ביקשתי התחננתי, מצאו לי מקום. האופנוענים הכרסתנים ראו את האופניים ואמרו - הוא לא משלם, הוא משלנו. אמרתי זה האופנוע הכי שמן שראיתי ואתם האופנוענים הכי שמנים. אמרו אתה מדבר? אתה האופניים הכי שמנים שאנחנו ראינו!


תל חי זה כאן?




הספסל שעליו קובי אשל כתב את הבלוג שלו

זה בכלל יכול להיות?

האמה של קבלה

המבצר של קבלה

הנמל


ללא מילים

הכל מצופה עור

היוונים לא שכחו את קפריסין הגזולה

5 תגובות:

  1. אהבתי, שמנים? טוב שלא הרביצו לך.

    השבמחק
  2. מגניב. תודה. נהנה איתך. :)

    השבמחק
  3. מלווה אותך בהנאה רבה ושואל את עצמי. - "מתי אצלך בחור???"

    השבמחק
  4. מר מישו, הכתיבה שלך הופכת לשירה ככל שהמסע שלך נמשך ונמתח. אני נהנה מאוד.

    השבמחק
  5. החשש והפחד החלו לחלחל לראשי - המסע עומד להסתיים ולא יהיה תופין כל יומיים שלושה לקרוא ולדמיין.
    תוריד קצב - לאן אתה רץ?
    מה אתה רוכב 100 קמ' ביום?
    תחזור לממוצע של 50 קמ, ליום רכיבה!!! ותגביר את קצב הכתיבה..

    השבמחק